. דן היה חבר משפחה שלנו פעם. בעיקר של מי שהיה בעלי, אביה של זאתי, איה שלי, איה שלנו. וחברויות כאלה, כשמתגבשות משפחות, בודאי צעירות, מתרחבות וכוללות נשים, גברים שחלקם עם חברות שבאות והולכות, חלקם עם נשים ולא לוקח יותר מדי זמן והתינוקות באים והחיים הופכים רגועים ושמחים עד שההוריקן אצל הזוג הזה או הצונמי […]
. . השבוע הרגשתי שהצלחתי להבין משהו, אז כתבתי טור דעה ל"הארץ"אני לא חושבת שהוא פתוח ללא מנויים.אבל הנה הלינק – https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-05-14/ty-article-opinion/.premium/0000018f-766a-ddbe-addf-766f95f60000 ולמי שלא נפתח, הנה הטכסט כפי שנכתב לפני המעט מאד עריכה שהייתה שם: בשבועות האחרונים, יתכן שבגלל יום ההולדת השבעים שלי המתקרב במהירות ותעוקת הלב העמוקה שאיני מצליחה להשתחרר ממנה, אני מנסה להבין למה רבים […]
אני מרגישה שבתקופה כל כך מטלטלת צריכה הבת אדם לארגן, או למצוא לעצמה עוגנים. הנה אני מייצרת לעצמי עוד עוגן, יודעת שיש לי מצטרפות ומצטרפים.ארבע פעם בשבוע, מהדורת זמנים מכונסים, ואלה באמת זמנים כאלה, ובנוסף לתחושת ההתכנסות ממה שקורה, החורף מגביר את תחושת הרצון להסתגר ולעסוק בדברים הקטנים של החיים כשלצידו ( של הצורך להתכנס […]
. אני יושבת במכונית ליד רחבת המוזיאון. קניתי קפה וחזרתי לאוטו לקחת מטריה ולשבת שניה בשקט. מדמיינת אותי כבולה או סגורה בחדר קטן, צפוף, מאויימת ולא יכולה לעשות כלום. ניסיתי לדמיין יום, שבוע. וניסיתי מאה ימים. כ ל הימים שעברו מאז השבעה באוקטובר. ניסיתי להתמקד דווקא בדברים הקטנים, היומיומיים. כמה כוסות קפה שתיתי במאה ימים, […]
. . היום נכנסתי לקניון. זו הייתה הרגשה אמביוולנטית ברמה קיצונית. מצד אחד, חייבת לקנות לאמא שלי גופיות ופיג׳מת חורף, ולעצמי גרביים, מצד שני לפני חודש הייתי מסתדרת ללא ספק עם מה שיש. נכנסתי, הופתעתי לראות לא מעט אנשים ואם זאת לא הייתה תחושה של סבבה, שופינג ( גם ככה, אני והפרעת הקשב שלי מחזיקות […]
. . ששה שבועות. סלפי מאתמול מוקדם בבוקר, ראשון אחרי ששה שבועות. . אתמול בפעם הראשונה אחרי ששה שבועות שהתעוררתי לא ליום שהצלחתי למצוא בו עוגן ותכלית במעט שאני מצליחה ליצר ולעזור איפה שאני יכולה ביכולות ומעגלים הקטנים שאני מייצרת. התעוררתי לענן אפור ודחוס בנשמה, עם הקפה הרמתי יד וצלמתי את עצמי, לא תמיד המצלמה […]
. . המאבק הפנימי בימים האלה, בין מה שאני מאמינה בו כאדם לבין האינסטינקט החייתי . של השרדות וכאב וחרון וכעס ורצון להכאיב בחזרה ואז טלטלה מוסרית שמזכירה לי שחפים מפשע יש ב כ ל מקום, בכל עם, מדינה, דת, מלחמה. שאסור לסלוח לחוטאים וחייבים לנסות לא לפגוע בחפים מפשע. שגם אם הקיצונים שבאויבינו הם […]
. . יומיים לסוף שנה, יומיים לתחילת שנה חדשה, זה תמיד זמן טוב לסיכומים, ובעיקר להחלטות שצריך להאמין שאפשר לעמוד בהן. אז אני מתחילה ( שוב ) באמונה שאני יכולה לקושש ולאסוף ולשתף אתכן.ם בפיסות חיים מועילות, מהנות, מייפות גם השנה. הבנתי שכדאי לנסות למצוא עוגני חיים נעימים, טובים, מייפים ככל האפשר את המציאות הקשה, […]
. . מישהי השבוע התרגזה ממש על אסף זמיר ומאיה וורטהיימר, שהתחתנו בהפתעה ניו יורקית, רומנטית, ושובת לב לטעמי, כולל הפתעות עיצוב מהממות, אז ככה – מזל טוב לכם, אתם בועת שמפניה ישראלית ואמיתית, ותזכורת שהחיים האמיתיים מתקיימים בשני מישורים, המישור הרחב, הישראלי, גלובלי, כאוטי, מסוכן, בודאי המצב הסופר מסוכן ומחורבן שבו אנחנו נמצאים בימי […]
. הסבר: יש לא מעט פוסטים בקטגורית הארבע המלצות פעם בשבוע שסגרתי כ"פרטיים" בבלוג בזמן ההפסקה הארוכה שלקחתי מעניין ההמלצות, ואני לא מצליחה להחזיר אותם לבלוג ברצף, למקום הישן כרונולוגית, אלא חייבת להעלות אותם שוב, לא'משנה, ענייני בלוג טכניים. מה שכן, זה מחייב אותי, כדי שישארו בארכיון וגלויים לקריאה להעלות אותם שוב כחדשים. זה קצת […]
. . לפעמים אני מרגישה שלהתעסק בתענוגות הקטנים של החיים בזמן הזה. זה דבר שאינו במקומו, זו רמת התסכול והזעם שלי מול המציאות הישראלית כרגע, אבל אז אני גוערת בעצמי שהחיים הם החיים, ואם נלחמים על הטוב, לטוב יש הרבה דרכים להבעה עצמית, ואיכות חיים, פינוק לנפש, לגוף, להרגשה הטובה הם חלק בלתי נפרד, לי […]
וואוו, איך חוזרים למשהו שאהבת לעשות, שלוש שנים אחרי?
. עשר תובנות על ראיון אחד, סיכום ביניים. . חצי ראשון בתחילת הפוסט, החצי השני בסופו. 1. צילומים יפים. הבה נתרכז בעיקר 2. תמונה חמודה מפעם שלא ראיתי מעולם. 3. שאלות בפרטי על שתי ההרצאות שלי, גם על #גילובגדיםההרצאה וגם על #הפרעתקשבעדותאישית שזה כיף ( וחלק מרכזי בההחלטה לעשות את הראיון הזה, ראו סעיף תשע, […]
. הפלות וסיפור אישי כי אני לא נרגעת, לא מצליחה להשתחרר מהמועקה שהחלטת בית המשפט העליון בארהב הפילה עלי. החוק שהתיר הפלות בכל מדינות ארהב בוטל. אמריקה פוסט טראמפ משלמת את המחיר. אם לא הייתי בת שמונה עשרה אז, כמה חודשים לפני הגיוס, מגלה באיחור לא פשוט ( כן, הפרעת קשב מזיקה בתחומים שלא תמיד […]
אומרים שילדים להורים גרושים מגיעים לשקט הרגשי שלהם כשיש להם בית משל עצמם, מקום שבו אינם סופרים את השעות שנשארו כאן או את שעות הגעגועים עד שיגיעו לשם. אני מביטה בה, בבת שלי שהיגרה לירושלים לטובת תואר שיעמיק את חוכמת הנפש העצמית שלה, אני מביטה בה ומרגישה שיתכן שהספרים צודקים, שהיא באמת שקטה ורגועה […]
. אני זוכרת מתי צילמתי אותן. זה היה יום האישה והייתה לי תצוגת אופנה בגן העיר וחשבתי שזו הזדמנות טובה להזמין אותן. לא צרפתי אותן לצד הזה של חיי יותר מדי, אין לי מושג למה עד היום. המסלול נבנה באמצע רחבת הכניסה, הן הגיעו והתיישבו ליד שולחן "אצל יודית", ואני זוכרת, זו הייתה השנה האחרונה […]
. זה הקליפ הראשון שלי. קליפ לשיר חדש ויפייפה בעיני של אסף אמדורסקי. כלומר אם לא מחשיבים אותי בת אולי שש עשרה באולפן "עוד להיט" מתולתלת שיער, רוכבת על אופניים ומעפעפת מול צביקה פיק ששר "זה היה בסוף הקיץ" . זה משמח לגלות שיש סוגי דברים שעדיין לא עשיתי בעבודה שלי, משמח ומרגש, בעיקר כשזה […]
. . כבר זמן שאני מעבירה את ההרצאה הזו, שנחצבה מהפוסט המיתולוגי ההוא שחצה את ארבע מאות אלף כניסות מאז, שהתחילה להתגבש בהרצאת ה12 דקות אבל לרוץ איתה באופן מסודר בימי מורים, ימי הורים, חברות, אפילו בתים, התחלתי בכמה שנים אחרונות, אבל תמיד בהזמנות מאורגנות מראש, דרך יצוג 1, דרך מרכז הספר והספריות, והנה, תחת […]
. אומרים לי בימים האחרונים, אחרי הראיון ב"אינטימי" עם רפי רשף, כותבים בעיקר, והמון, מאות תגובות שהוממות אותי (באמת) במילים טובות במיוחד. שלכתוב ככה, לדבר ככה על הפרעת הקשב שלי, בהרצאות, בטח בבראיון טלוויזיה ארוך, ל"לחשוף" חולשות כמו זכרון לקוי בנושאים מסויימים ( אבל מעולה באחרים ), כמו כאוס פנימי, אימפולסיביות שהורסת לא מעט, שמזיקה. […]
. 1. חזרו להשתמש בטלפון, לשמוע את מי שאתם מתעניינים בשלומו, לספר מה שלומכם, להקשיב לטונים דיבור, לאנרגיה, לתקשר. 2.הקשיבו להרצאת טד אחת ביום 3.צאו להליכה, חצי שעה לפחות, מוסיקת שנות העשרים שלושים שלכם. 4.שימו שעון מעורר, גם אם לשעה מאוחרת מימים רגילים של פעם 5.עשו נקיון בארון הבגדים, הכינו ערימה לתרומה 6.אם אין לכם […]
. היום הראשון באוקטובר, לנצח יום ההולדת של אבא שלי, אהוב לבי. לפני תשעים ותשע שנים נולד ולפני שנה וחצי סגר עינים בשקט, בשלווה, בהשלמה וצניעות כפי שחי את חייו. אין לי תלונות על הזמן שהיה לי איתו, זה בסדר למות בגיל תשעים ושמונה. . הוא היה אבא נהדר, באמת, הוא עדיין, ואיש מתוק, וגבר […]
. עד 73 הוא היה יום שמנסים לצום בו, ושקט, וסבתא ואמא ודודה אתי צמות, ואבא ודוד יוחנן לוקחים לעצמם אוכל, ואנחנו קוראים, משחקים בשקט, משתעממים באופן נעים. ביום כיפור 73, די מוקדם בבוקר טרנר צלצל שיש הרקולס לבסיס בעוד שעתיים ובבקשה תעלי עליו, את רשומה, אני לא זוכרת אם מישהו עבר לקחת אותי או […]
. אני קורבן, קורבן לא קורבני, אין סיכוי, מעולם לא הייתי. . נערונת אחת מתוך סטטיסטיקת מליונים, תראו את העינים שלה, שלי, שברי זכוכית ואני. בדיוק ככה זה מרגיש בימים כמו היום. היום הזה, הוא טריגר מטורף, כמו שכל ידיעה בעיתון, על המסך, היא כזו. שיתוק, בעתה, קור, חום, בחילה, בהלה, נסיון לזכור שזה כל […]
/ לאבד את אליס, לפני כמה דקות הסתיימה הקרנת הפרק השמיני האחרון של הסידרה. זו הייתה חוויה טובה וחיובית ומחזקת והנה קלוז׳ר, למרות שלא חושבת שכתבתי פתיח, הכל היה מאד צפוף לפני שנה וקצת. אבא, בית חדש, זאתי בירושלים, סידרה, אבל עכשיו אני יכולה להעלות קלוז'ר ואולי בהמשך יותר. זה נכון שיצירה קולנועית היא סך […]
. הבלוג שלי משמש גם הגוגל פרטי, מחסן תיעודי של מה שאני בוחרת לשמור. כתבת השער שלי שהתפרסמה היום ב"זמנים מודרנים" קצת שונה מהרגיל, מכתבות רגילות, ההצעה שלי לעורכת הייתה שאני אכתוב ששים ושש נקודות על עצמי, ערכים, פרטים על עצמי במקום עוד ראיון על איך את מרגישה עם הגיל התקבלה בתבונה ועניין, רק מה? […]
. נשיא יקר, אמא שלי בת תשעים וארבע, עליזה, עלינג כמו שאבא שלי קרא לה, גם היא התאלמנה לפני שנה. הם היו נשואים כמעט שבעים ושתיים שנים והיו באמת צמד חמד מתוקים מאין כמותם יחד, באמת, והגעגועים שלה אליו גם אם שקטים ניכרים עליה כל כך וגורמים לרצון לחבק ולאהוב אותה אפילו יותר מכרגיל. היא […]
. אני גרה במרחק רבע שעה הליכה, בהליכה מהירה אפילו עשר מבית ילדותי בו ספונה אימי המתוקה בת התשעים וארבע עם המטפלת שלה. בחודש האחרון אני מביאה לשם כל מה שצריך, אוכל, תרופות, קצת פינוקים ולפעמים פרחים לשבת. אני פותחת את השער, עוצרת באמצע השביל, ואמא שלי, עם ההליכון ולצידה אניטה המטפלת המסורה שלה יוצאות […]
. מאתמול, כשגנץ ואשכנזי בום, הצטרפו לממשלת החשוד בפלילים, מה את מתפלאת, מה את תמהה, איך את עדיין לא מאמינה, מה את ילדה קטנה, מה זה פרץ החוסר אמון, חוסר האונים, התסכול הזה שלך, הזעם, כמה פוסטים, מה קורה מותק, מה חשבת שיקרה, אז ככה: הצבעתי מרצ, כמו תמיד, אבל הפעם בלי הרבה שמחה, […]
. שנה. איך עברה שנה ואפילו לא התחלתי להבין אני חושבת, באמת. במובן המעשי אני מבינה כמובן, אבל אם תבדקו במסת הלב שלי, או הנפש, אין שם הוכחות לאי קיומו, הוא נוכח באופן הכי פשוט ויומיומי. אני לא בוכה עליו בדמעות רבות, לא בכיתי הרבה ( מדי ) מהתחלה, לא כי אני לא מאפשרת לעצמי […]
. אנחנו בתחילת תקופה של ימי בית רבים וארוכים, אחד הדברים שתקופה ארוכה וקבועה מאפשרת היא תיעוד, זמן ותיעוד מאפשרים יצירתיות מצד אחד ורפיטטיביות מצד שני, שזה שילוב מושלם. הצעתי: החליטו על יומן בידוד, עקרונית, משהו שתכתבו, תצלמו, תאספו, תגזרו, במשך הזמן הזה. זה יהיה תיעוד מעניין, זה יתן ינקודת מירכוז ליום שלכם, ופעם זו תהיה […]
. זה יום כזה שקורה בו המון לעומת ימים אחרים, שקטים שקורה בהם רק בנפש פנימה. היום יום המשפחה אומרים לי. אחרי שנות הגן ובית בספר התאריך הזה דוהה מעט, ובכל זאת. ששים שנה בדיוק בין צילום העליון לצילום התחתון שצולם לפני שנתיים, כשנשכבתי ביניהם ככה ואמרתי אבא תסתכל לכאן והוא שוב התפלא מהמצלמה בטלפון, […]
. ההרגשה שכדור הארץ מנקה את עצמו, טיהור. מצד אחד מעלה עצמו בלהבות ענק כמו מהגהינום, ומצידו השני שוטף עצמו בגשמי זעף שמנקים ושוטפים את הכל, גם במחיר קורבנות, ההרגשה היא שמשהו חייב לקרות ביחס שלנו לחיים שלנו, ושל האדמה עליה אנחנו חיים, ואם לא נחכים ונעשה לבד, אמא אדמה, כמו כל אמא טובה, תעשה […]
. פתאום הבנתי שאני שולחת אתכם, ואותי לקנות שטויות, ולא שטויות, במקומות רחוקים. שעניין המחיר האקולוגי, השילוחים, הטיסות, הדלק, הפלסטיק שעוטף, שלא נדבר על תנאי וזכויות בני האדם המייצרים את חתיכות הפלסטיק שנדמה שישנו את חיינו נשכח בלהט שמחת המציאות (חולם), שאני מתעלמת ממנו כשזה מגיע לכאן ולהמלצות, ושזה אינו תואם את המודעות שלי, ואת […]
/ מצב רוח פנימי ומציאות, וההפך. הראשון משקף געגוע לבטא ולחיות על פי החופש הפנימי שמבעבע ובועט ונוכח תמיד, גם בתקופות שקטות, הצילום של לינדה, המקצוע, גילה, הפראות, והבילויים, ניו יורק והזוהר אקסיוז מיי לנגוויץ של שנות השמונים לא היה ולא יהיה כמותו והמציאות הערב, לא רע, באמת, אבל כל כך, […]
. זו הודעה שקיבלתי השבוע, כל כותבי ומחזיקי הבלוגים ב"רשימות" קיבלו אותה. "רשימות" נסגר, כלומר יסגר באמצע ינואר. כלומר, מי שרגיל להגיע לבלוג שלי דרך העמוד של "רשימות" צריך, צריכה למצוא דרך אחרת להתעדכן, הדרך הנוחה ביותר לדעתי, כך אני עוקבת אחרי בלוגים שאני קוראת, היא להרשם לקבלת עדכונים במייל, כ א ן, בצד ימין […]
. יש משהו נעים בסיכום שבוע השבועי הזה, זה קצת כמו סיכום היום שאני מצליחה, לא האמנתי שאצליח, לכתוב ביומן שורה ביום הגאוני הזה שמאפשר סיכום יום במשפט שניים בלבד, עם טריק שחוזרים לאותו עמוד כעבור שנה בדיוק במשך חמש שנים. פרטים עליו, ועל כפפות החורף גם, בפרטי. זה היה שבוע עם הרצאת הקשב והריכוז […]
. אולי זה הסתיו מאפשר לי לחזור לכתוב, אולי זה הזמן, עברו שתי עונות והזמן נע ומניע כמו שהוא יודע, ואני במצב רוח טוב, ורוצה לחזור ולחלק ולהמליץ ולהציע מהשפע שאני והפרעת הקשב שלי אוספות ומלקטות ורואות בלי סוף, כי אנחנו באמת לא מפסיקות לראות, הכל. לפעמים זה מציף ומעייף ומציק לראות הכל, להפנים הכל, […]
/ אז מה אני יודעת על זה אחרי חצי שנה? אני יודעת שעם כל העצב העמוק, המציף, לפעמים חד, לפעמים רך, וזה שמפתיע ומגיע בלי הכנה, שוצף וקוצף במעמקים, בעצב הזה יש משהו טבעי, כמו בפרידה ממנו שהפתיעה למרות שלא הייתה אמורה. בפרידה מאבא אהוב כל כך וזקן כל כך היה גם משהו רך ופשוט […]
. זה זמן שינוי, אולי הגדול מזה עשרים שנה. אבא שלי, אהוב ליבי עצם עיניו לתמיד, וכמעט באותו יום הודיע לי הבעלים של הבית שלי שהבית נמכר. הבית שלי נמכר. הבית שלי מהיום שנכנסנו אליו שניים לפני עשרים וארבע שנים וזאתי אחת בבטן ועד עוד שבועות בודדים, הבית שלנו, שלי ושל הבת שלי, הבית שהיה […]
. זה היה שבוע שבו לא ליקטתי צילמתי ושמרתי המלצות ואז כשנגשתי בבוקר לתיקיה שבה אני שומרת המלצות לימים גשומים, כמו היום וכמו הפתגם, התיקיה נמחקה! אין טעם לשאול איך, רק לחייך ולתהות איך החיים בלעדיה, ועל מה אתם מתלוננים או את מי אתם מאשימים. בכל מקרה, אני הרי טובה, אפילו מצטיינת ברגעי משבר ואילתורים, ואחרי כמה […]
. האמת שאני שמחה כל כך שלא קר ורטוב, ואז רגשי האשם הקולקטיביים של המדינה הזו מצליחים לגרום לי להגיד לעצמי שבסדר, שיהיה קצת קר וירד גשם, נסבול בשקט, בחדר החשוך ( והקר ) לטובת אחי החקלאים, ומקורות המים. הקולקטיב הצליח בשטיפת המוח שלו בנושא הזה, מודה. אופטימיות זהירה התעוררה השבוע, יתכן שנוצר מצב שזה […]
. אחת ההמלצות שלי השבוע ב#ארבעפעםבשבוע הייתה ליפסטיק, או שפתון כמו שכותבים, או אודם כמו בילדות, או ליפסטיק כמו אמא שלי, כזה שכשמורחים אותו על השפתיים, מתקבל צבע טבעי של הפיגמנט שלך, כלומר גוון שפתיים שנראה כמעט טבעי לגמרי, שעוזר להחיות מעט את החוורון שפושה עליהן כמו שהגיל יודע להחוויר. וטלי רוזין, גם חברה, גם מבינה […]
. יש לי שתי אפשרויות, תמיד, האחת לכעוס על עצמי כשאני לא מצליחה לעמוד בהחלטות שלי, והשניה להבין שאם צלחתי חצי משנותי ושרדתי, אז הפרעת הקשב הזו, על הדחיינות הבנויה בה, המרדנות שאינה מרפה, וכל מה שמונע ממני לפעמים לעמוד בדד ליינים, החלטות וכו' הם חלק ממני, חלק שלא הייתי מוותרת עליו כנראה, ואם אני […]
. . מישל, היפה בנשים, פייפר הצטרפה לאינסטגראם . .
. הסבר: יש לא מעט פוסטים בקטגורית הארבע המלצות פעם בשבוע שסגרתי כ"פרטיים" בבלוג בזמן ההפסקה הארוכה שלקחתי מעניין ההמלצות, ואני לא מצליחה להחזיר אותם לבלוג ברצף, במקום הישן כרונולוגית, אלא חייבת להעלות אותם שוב, לא'משנה, ענייני בלוג טכניים. מה שכן, זה מחייב אותי, כדי שישארו בארכיון וגלויים לקריאה להעלות אותם שוב כחדשים. זה מה […]
. זה פוסט לצרכי ארכיון. אני מתייחסת לבלוג שלי קצת כמו ארכיון פרטי. הפיד בפייסבוק הפרטי או זה של הבלוג רץ במהירות מטורפת, המייל מתמלא בשטויות, טוויטר זו בכלל שיחה בקצב הזוי, באינסטגראם איש אינו חוזר אחורנית ליותר מתנועת יד או שתיים, עשיתי נסיון ומחזרתי צילומים שעלו לפני שנתיים שם, איש לא שם לב, ורק הבלוג […]
. כן, יום שלישי, ואני עם יסורי מצפון מול עצמי שלא העלתי פוסט במשך השבת, אבל היי, לפעמים השבת הופכת למין שבת כזו. היה שבוע גדוש, כמו שרק המקום המטורף הזה יודע ספק, מעמוס עוז נציג הטוב שבנו, הישראלי היפה, המוכשר, שנלחם על ישראל היפה, הטובה, המוסרית. שלא פחד ולא ויתר, תודה על ספרים, אהבת מולדת […]
. את הדברים שהן מכירות הן הרי יקחו, יקנו, ישיגו לבד, את הדברים שהן רוצות בלי קשר לבית אלא מתוך תסריט חייהן וטעמן, גם. גם את מה שחשובים להן ולא עלו על דעתנו, אבל מה עם הדברים שאתן, בסדר אני, בסדר, אנחנו, יודעות על החיים והן עדיין לא, הא? . עשרה דברים שהכנתי, הגנבתי, נתתי, […]
. השבוע אכלתי ארוחת צהרים עם מבין קולנוע אחד, השיחה התגלגלה למקומות רבים, לסרטים רבים, סיפרתי על השינוי שהבלוג שלי עובר, על השמחה שאני מוצאת בו מחדש, על בגדים ואופנה והאם סרטים מכתיבים אופנה או עוקבים אחריה, מה עושה סרט עכשווי, מה עוזר לו להשאר לא מיושן, חשבנו על "הלהקה" למשל, סליחה על הדוגמא מהמגרש […]